תולדות הספרייה

תולדות הספרייה

ספריית "שער ציון – בית אריאלה" נוסדה ביפו בשנת תרמ"ו (1886), בשלהי השלטון העות'מני ועם ראשית הציונות, על ידי אגודת עזרת ישראל (שיזמה את הקמת בית החולים היהודי הראשון ביפו, "שער ציון", ואת שכונת נווה צדק). הספרייה נקראה אז "בית עקד ספרים" ושכנה בביתו של אלעזר רוקח. בשנת 1891 הצטרפו חברים נוספים מאגודות חובבי ציון, בני ברית ובני משה לתמיכה בספרייה, שנקראה מאז "שער ציון".

 

מטרותיה, כפי שהוגדרו על-ידי מנהליה הראשונים, היו לכונן ספרייה שתשרת את הקהילה ביפו ואת המתיישבים שמחוץ ליפו. היא נועדה להיות הספרייה הציבורית המרכזית בארץ ישראל ולשרת את הרעיון הלאומי. מטרות נוספות היו: חינוך הדור הצעיר, סיוע לנזקקים, קידום ההשכלה והפצתה. מנהליה ביקשו לכלול בה את "הספרות העברית בכל מלוא היקפה. כל המחשבה העברית לכל זרמיה השונים. הכל צריך שיכנס בספרייה. גם ממיטב הספרות האירופית בשפות שונות…" (מתוך דו״ח של הספרייה). עם ידידי הספרייה והוועד המנהל שלה נמנו בשעתו גם בכירי הסופרים העבריים: אז״ר, אחד העם, ביאליק, טשרניחובסקי ורבים אחרים.

 

בתחילת 1894 הספרייה שכנה בשני חדרים בבית נבולסי, שתוארו כחדרים גדולים מלאים ספרים ממסד ועד הטפחות, בסמיכות למשרדי חובבי ציון. על פי דיווחו של הספרן יהושע ברזילי היו בספרייה 1,340 ספרים בעברית, 1,010 ספרים בארבע לשונות אירופאיות וכ-20 עיתונים, וביקרו בה כ-10 עד 20 קוראים ביום. הספרייה התבססה על תרומות של סופרים ומו"לים, שנתבקשו לתרום עותקים מספריהם.

 

לאחר היווסדה של העיר תל־אביב נדדה הספרייה ועברה מספר אכסניות. ועם זאת, במשך כל השנים הייתה בה פעילות רצופה ומספר קוראיה גדל בהתמדה. הספרייה העניקה שירותי השאלה ואולם קריאה, אוסף הספרים זכה למידה גבוהה של שימוש. התקיימו בה הרצאות והקראות שירה ופרוזה, שנועדו להגביר את הקשר בין הספרייה לקהילה. על אף שכבר בשנותיה הראשונות הייתה הספרייה לאחד ממוסדות התרבות החשובים בעיר, רק בשנת 1922 הכירה בה מועצת העיר תל-אביב כספרייה עירונית. עם התפתחותה של העיר התרחבה גם הספרייה. בין השנים 1921 ול-1936 הספרייה פעלה בבית פולק שבפינת הרחובות הרצל ואחד העם, ואחר כך עברה לבית זאב גלוסקין ברחוב מונטיפיורי. לאחר קום המדינה פרשה הספרייה רשת של ספריות-בנות ברחבי העיר, וכיום יש לה למעלה מ-20 סניפים בשכונות, מצפון תל-אביב ועד דרום יפו.

 

בראשית שנות ה-60, לאחר הריסת גימנסיה הרצליה וחפירת היסודות למגדל שלום מאיר, נהרס הבניין והספרייה עברה למבנה זמני בשדרות שאול המלך, ליד קצין העיר באותם ימים, סמוך לאתר שנועד לבניית בניין הקבע של הספרייה. בשנת 1977 עברה הספרייה למשכנה הנוכחי בשדרות שאול המלך, בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן. המבנה, הבנוי בסגנון ברוטליסטי, משלים את מבנה מוזיאון תל-אביב הסמוך. שמה של הספרייה ניתן לה עבור הנצחת אריאלה גיטר, בתו של איש העסקים בנו גיטר ז"ל, אשר העמיד תרומה נדיבה לבנייתה במשכן החדש. בשנת 2014 החל שיפוץ יסודי של הספרייה בהובלת משרד האדריכלים מייזליץ כסיף רויטמן, שהסתיים בשנת 2020.

הספרייה נחשבת חלוצה ומורת דרך לספריות בארץ ובעולם, ומצטיינת בפתיחות וחדשנות. היא משלבת בין אוספים נדירים, אקדמיים והיסטוריים לצרכי תיעוד, מחקר והוראה, לבין ספרי קריאה ועיון לציבור הרחב. אוספי הספרייה כוללים כחצי מיליון ספרים מודפסים במגוון שפות (עברית, אנגלית, צרפתית ורוסית), ספרים קוליים, ספרים אלקטרונים, מאגרי מידע מקוונים בתחומים שונים בעברית ובאנגלית, הנגישים בחלקם מהבית למנויי הספרייה, תקליטורים, עיתונים וכתבי עת, וכן ארכיונים שונים. כיום רשומים בספריית בית אריאלה כ-15,000 קוראים פעילים (ו-26,000 קוראים פעילים רשומים בסניפים האחרים ברשת). חלק משירותי הספרייה זמינים באמצעות האינטרנט, ביניהם: רישום מקוון, שאילת ספרים דיגיטליים, הזמנת ספרים וגישה למאגרי מידע.

 

לאחר השלמת שיפוץ הספרייה היא הושקה מחדש ב-2021 כמרכז תרבות – כבית למפגש אנושי, חברתי, אינטלקטואלי ותרבותי; כמקום שאינו רק משקף את הישגי ההגות, המדע וחיי הרוח של החברה, אלא גם מעצב אותם ומשפיע עליהם. בבית אריאלה הוקמו חללי עבודה ולימוד מגוונים, סלון עירוני, אולפני וידאו, אולפני פודקאסט, אולמות לאירועים, להקרנת סרטים, לסדנאות ועוד. הספרייה מעסיקה צוות אנשי תוכן והפקה, ומקיימת מדי יום הרצאות, מופעים, סדנאות, סיורים לימודיים ופסטיבלים לכל הגילים.

אזור ראשי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z