הודפס מאתר ״עם הספר״, בלוג ספריית הרמב״ם בבית אריאלה
עם הספר
לשנה הבאה בירושלים
בע"ה, ערב שבת תשובה ויום הכיפורים תשפ"ז (2026)
לשנה הבאה בירושלים
עיינתי במחסני ספריית הרמב"ם במחזור לשליח ציבור דפוס זולצבך תקנ"ד (1794). בדף האחרון של תפילת נעילה, הנועלת את יום הכיפורים, נדמה היה לי שחסרה שם שורה: "לשנה הבאה בירושלים".
מי לא זוכר את הרגעים המיוחדים בבית הכנסת עת פורצים בשירה ובריקודי שמחה של "לשנה הבאה בירושלים" אחרי קבלת עול מלכות שמים ותקיעה גדולה בשופר ?
במבט שני הבנתי שטעיתי. לא חסרה כאן שורה. המילה "ואומרים" - הגדולה והמודגשת בסוף העמוד - אינה אלא "שומר מילה" לעמוד הבא, הפותח בתפילת ערבית במילים הבאות: "ואומרים והוא רחום וברכו...". רק גודל הגופן הוא שהטעני.
אז להיכן נעלמה השורה "לשנה הבאה בירושלים"? זו שמוזכרת כמנהג הן ב"משנה ברורה" והן ב"כף החיים"?
הרב זאב גוטהולד כתב מאמר ארוך שכותרתו "לשנה הבאה בירושלים": עיון בפיוטים ומנהגים. (נדפס תחלה בספר זכרון מנחת אהרון (ירושלים תש"מ 1980) ונשנה בקובץ מאמריו "תחכמון" (ירושלים תש"ע 2010). משם למדתי שתפילה ובקשה זאת אינה נדפסת בכל המחזורים הישנים.
הנה דוגמא נוספת במחזור דפוס שקלוב תקנ"ג (1793), עותק הספריה הלאומית.
האם זו תוספת מאוחרת ואינו מנהג קדום? לדעת הרב זאב גוטהולד- לא ולא !!!
מעניין מאד איך הוא מסביר את התופעה: מדוע לא נדפסה שורה זו "לשנה הבאה בירושלים"?
"... אין תופעה זו מתמיהה, שהרי שלוש המילים של האימרה הן ק ר י א ת מ ע נ ה שאינה זקוקה לרישום..."
אומר זאת בלשוני. "לשנה הבאה בירושלים" היא תגובה ספוטנית. טבעית. אינה צריכה לאות הכתובה.
אסיים בקטע יפה מספרו של הרב שניאור אשכנזי "מה שלמדתי מהרבי" (כפר חב"ד תשע"ט 2019). אפשר לראות בו את הקשר בין תורה וחיים בדוגמא נפלאה שהרבי נותן.
חתימה טובה.
בשורות טובות לפרט ולכלל.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה במהרה

תגובות
בע"ה. בהמשך לרשימתי:
בדקתי בצילומי הגדות של פסח ישנות ועתיקות. בכולן מצאתי שכתוב "לשנה הבאה בירושלים" בסוף ההלל או בפיוטים שלאחריו. בשונה מהמחזורים.
אבישי
בעה
פרופ' שלומית אליצור התייחסה לאמירה זו בקצרה בתוך מאמרה הארוך והיסודי "כהיום הזה בירושלים: למקורה, לתפוצתה ולגלגוליה של תפילה לסיום טקסים", תרביף פה, ב (תשע"ח). היא עומדת על מרכזיות עבודת הקורבנות במקדש המשותפת בין חג פסח ליום הכיפורים . (שם עמ' 305)
https://drive.google.com/file/d/1EhZ5-r-iDQFsXxEuOd9EBqCaQTH7P_d6/view?usp=sharing