עם הספר · מלאכות אפיית הלחם דלג לתוכן הראשי

עם הספר

מלאכות אפיית הלחם

בע"ה עש"ק פרשת אמור תשפ"ו (2026)

שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. ויקרא פרק כג, ג

העיסוק באגדות חכמינו הוא מקצוע מיוחד. ספר "כתנות אור" מכיל ריכוז מפרשים סביב המאסף הבסיסי בתחום, הלוא הוא ספר "עין יעקב". ארבע מהדורות המכילות כל אחת מאות עמודים צפופים נדפסו בזמן קצר. הראשונה באמשטרדם בשנת תמ"ד (1684), לאחריה בברלין בשנת תס"ט (1709), אמשטרדם תפ"ה-תפ"ו (1726) ופרנקפורט דאודר בשנת תפ"ט (1729).

השבוע קטלגתי בספריה את המהדורה השניה (ברלין תס"ט). באמצע הספר -בסוף חלק ראשון- ראיתי את השיר המיוחד הזה.

בשיר מודגשים מלאכות שבת המופיעות במשנה במסכת שבת פרק שביעי, פרק "כלל גדול":

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

הזורע. והחורש. והקוצר. והמעמר. הדש. והזורה. הבורר. הטוחן. והמרקד. והלש. והאופה.

למי מוקדש השיר ומה משמעותו?

הכותרת בראש השיר "שיר מוסד על מעלת הרב המוסמך הריף זלה"ה"

שלחה אותי למקור השיר המוקדש לרב יאשיהו פינטו (הרי"ף) ונדפס בספרו "מאור עינים. דפוס ראשון בונציה בשנת ת"ג (1643). השיר משתרע בראש הספר על עמוד שלם.

מלאכת חיבור ספר משולה למסלול אפיית הלחם. תלמיד חכם שונה בלימודו וחוזר עליו. תהליכים של זיקוק וניפוי של הרעיונות עד שמגיע לקמח נקי, איתו אפשר ללוש ולאפות.

זה השלב בו נגש לכתיבת חיבורו.

מלאכת הבציעה היא כבר של הלומד הבוצע את הלחם המוכן לאכילה ונפשו שבעה.


במהלך חג הפסח - כאשר ישבנו בממ"ד - נזכרתי ברשימה וותיקה בבלוגי עם הספר: "היסטוריוגרפיה חרדית". בה מצויין שמסורת בין אדמור"י הונגריה אחת לששים שנה עת לגאולה. ישנו תיעוד משנת תרס"ו (1906) ולאחריה משנת תשכ"ו (1966). במקורות המובאים שם מצויין שיכול להיות עיכוב של שנה.

.מבחינתי זו היתה רשימה מטלטלת כי בשנת תשכ"ז (1967) זכינו לגאולת מלחמת ששת הימים.

ופתאום הבריקה לי המחשבה! שנת תשפ"ו (2026) היא במרחק של ששים שנה משנת תשכ"ו (1966). אם כך היא במחזור של שנות הגאולה.

חומר למחשבה.


שבת שלום

אבישי

ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.

משתדלים לענות לכל פונה במהרה.

rambaml1@gmail.com