לכוון פניו אל קדש הקדשים

בע"ה

שבת פרשת "תצוה"

 בניית המשכן, כליו ובגדיו

כספרן אני פוגש ספרים רבים, ופה ושם אף מעלעל בתוכנם.

בבחינת "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" (שיר השירים ד, ב) – אל תקרי ודיגלו אלא ו"דילוגו עלי אהבה".

בקיאות מדומה זו מביאה, לעיתים,  לצירוף רחוקים ולקישור בין הכתוב בספרים שונים.

בשבת זו המוקדשת לענייני משכן ומקדש, בחרתי להביא דוגמא אחת לפניכם.

לפני שנה ומחצה הלך לעולמו תלמיד חכם מיוחד, ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל. לאחר פטירתו יצאו ספרים וחוברות על הנהגותיו המיוחדות בין אדם לחברו* ובין אדם למקום.

הנה סיפור אחד מתוך ספר "ויאמר הנני", שכתב תלמידו שמואל בנימין שיפר (בני ברק תשע"ד 2014):

כבסיס לסיפור עומדת ההלכה כי המתפלל צריך לכווין פניו לכיוון ירושלים, וליתר דיוק לכיוון בית קדש הקדשים. כך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צד, א) וכך נהגו בכל בתי הכנסת בעולם היהודי.

ברור לכותב הסיפור, שדין זה מיוחד רק לתפילה. לעומתה בברכת ההבדלה, הנאמרת במוצאי שבת, אין צד  שיצדד עצמו המבדיל לכיוון ירושלים.

והנה  הזדמנה לי תמונה מתוך ספר "אביר המלכות", סיפור חייו של האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסדיגורה. בתמונה האדמו"ר נראה מבדיל, ובכיתוב הנילווה צויין, שמנהגו היה לעמוד כשפניו לצד מזרח !

לקוראי הנאמנים אני מפנה את השאלה : הישנם מקורות  המרחיבים את תכולת ההלכה –  שנאמרה לגבי תפילת העמידה – לתפילות או ברכות נוספות ?

שבת שלום

אבישי

תגובות:

א.

יש"כ, סיפור דומה שמעתי על גדול אחר, שבשעת חופה הכלה לא הייתה מכוסה כראוי והוא הסתובב לברך את הברכות לכיוון ירושלים. אמנם בחופה יש מנהג אחר, והוא להעמיד את החתן והכלה לכיוון ירושלים.

תחילה סברתי שהגדול הוא הגרי"ד סולוביצ'יק, אך נזכרתי שהרב שכטר, ראש ישיבת YU, סיפר שהגרי"ד עמד בחופה כזו וביקש ברכון לברך את הברכות, ותלמידיו שאלוהו, והלוא הרב יודע בעל פה את הברכות, ומדוע פתאום התעקש לברך מברכון? סיפר להם הרב: הכלה הייתה חשופה וצריך שני כיסויים, ולכן עצמתי את עיני וצירפתי לכך את כיסוי הברכון, וכך יכולתי לברך.

שבת שלום

משה גרוס

ב.

ר' אלימלך צוויבל שלח אלי את המקורות הבאים:

ג.

ר' אריה שטרן ציטט את המקור הבא:

ר' אברהם טען גם שהמנהג המקובל בזמנו במזרח שכל אחד ישב ופניו לרוח אחרת, הוא פסול לא רק בגלל ההלכה של סדר הישיבה שהוזכרה לעיל אלא גם מפני שההלכה של פנייה לכיוון ירושלים לא נפסקה רק בתפילת העמידה אלא גם בכל תחינה שהיא, גם כזו שאינה נאמרת בעמידה, והואיל וברכות קריאת שמע כוללות גם תחינות, כגון "והאר עינינו בתורתך", עליהן להאמר בפניה לכיוון ירושלים[1].

[1] ראב"ם, המספיק, מהדורת נסים דנה, עמ' 94 – 95.

לפי ר' אברהם פניה לירושלים היא בבקשה בלבד, מסתבר שבהבדלה אין צורך.

בברכה

אריה

ד.

תגובה לבלוג השבועי – 'לכוין פניו לקודש הקדשים'

שלום רב !

ב'שערי תשובה' בדין עניית ברכו (או"ח סי' נז) כתב: כתב בשלמי ציבור בשם מהרנ"ש ז"ל שלא להפך פניו ממזרח עד שיסיים לומר ברוך וכו'. וסימן לדבר 'מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי'.

ראיתי את תגובתו של משה גרוס עם סיפור הכלה בחופה ושני הכיסויים. כמדומני ששמע השומע וטעה, כי לא מצינו מעולם שני כיסויים מול ערוה, כמו"כ עצימת עיניים להרבה פוסקים אינה מועילה.

היה אפשר לפרש שרצה לכסות את פיו בברכון, ובגמ' בפרק 'מי שמתו' מוכח שכשמניח ידו על פיו אפשר לברך מול ערווה ( הפוסקים לא הביאו את הדבר להלכה, אבל הרוגוטשובער ציין אליה כפתרון הלכתי).

בכבוד רב

ישראל גולדווסר

ה.

אבישי שלום!

א.      נדמה לי כי מת בקבורה משכיבים שרגליו לכיוון ירושלים – לא עיינתי בכך עתה.

ב.       בשכה"ג הל' נפילת אפים ב מובא שמהר"י ברונא היה נופל נפילת אפים כנגד ארון הקודש.

ג.      עי' במאמר השתחוואות כלפי מזרח  לרב דינר בקול התורה ס"ד תשס"ח.

ד.      עלי תמר ברכות פרק ד: במחזור ויטרי סימן תע"ה ברכת אירוסין מכוון פניו כלפי מזרח נגד צד ירושלים שכל תפלות שאנו מתפללים אנו מביטין אל היכל ה' כי כן מצינו בדניאל וכוין פתחין ליה בעליתא נגד ירושלים לבד משאר כל הברכות שאין אנו קפידין להביט שם לכך צריך לכוון כלפי מזרח בברכת חתנים עכ"ל.

ה.        ומחזור ויטרי זה מובא בכמה מקומות.

ו.       לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד ח ענין ד: ובשעה שמשימ' על ראשו הפך פניו למזרח והוי מברך באהאמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית

ז.      אבל ברמב"ם על המשנה מסכת ברכות פרק ד משנה ב: ושתי תפלות אלו חובה על כל מי שנכנס לבית המדרש ללמוד, הלא תראה שלא אמר בכניסתו מה היה אומר שמשמע שזה רק ספור מה שהיה אומר ר' נחוניה בן הקנה ותהיה הרשות בידינו, אלא אמר בכניסתו מה הוא אומר, ר"ל אם נכנס הנכנס לבית המדרש מה הוא צריך לומר. ויש לו להתפלל שתי תפלות אלו בין עומד בין יושב או איך שיהיה, ואינו מכוין פניו לרוח שמתפללין אליה, ואינו מברך, ואין בה השתחויה, וקראה תפלה כפי עיקר מובן המלה שכל בקשה נקראת תפלה.

ח.      בנענועי הלולב עי' תשובה שכתבתי בחבל נחלתו כרך יד סי' כג.

ט.        בהתפנות בשטח פתוח מקפידים על כיוון ההתפנות שלא יהיה מזרח מערב. (וכן לגבי שינה עם כל הדעות והמחלוקות).

י.    עי' שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' סד  לענין קידוש לבנה.

יא.  ויש דעות לגבי חתונה אם המדובר על החו"כ או על המברך שפניו למזרח.

שבת שלום

יעקב אפשטיין

ו.

מספר מקורות ללא סדר:

ביסוד ושורש העבודה ובאוצר התפילות ועוד מובא לכוון פניו לכיוון מזרח בברכת הלבנה – גם היא במוצ"ש.

באהע"ז סי' סח מובא באחרונים שיש המעמידים חתן וכלה תחת החופה לכיוון מזרח.

במנהגי ר"י מדורא עמ' 46 שהמברך ברכות הנישואין יפנה למזרח.

במגן אברהם סי' רכג מובא שלפני ברכת הטוב והמטיב על בשורה טובה ישחה לכיוון מזרח, ושם באחרונים שכך הוא בכל ברכות השבח וההודאה.

וכן מובא במנהגי וורמיישא שהמוהל הופך פניו למזרח בעת הברכות.

במהרי"ל מובא להשתוות למזרח במודים אנחנו לך שבויברך דוד.

בלקט יושר מובא שפונה למזרח בברכת ציצית ובק"ש על מיטתו ובפסוקי ק"ש לא מטריח עצמו בכך.

בשו"ת נודע ביהודה תנינא או"ח יג מובא שקריאת התורה אינה צריכה להיות למזרח.

בברכת ארבעת המינים ובנענועים מובא לכוון למזרח. ביציאה מבית הכנסת מובא להשתחוות למזרח. י"א שאסור לאדם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב.

וראה עוד עניינים אלו בשו"ת בצל החכמה ח"ג סי' ז וסי' סד, והביא שם ממחזור ויטרי שבברכות שאינן תפילות אין מכוונים לכיוון ירושלים. אכן לפי מחזור ויטרי ועוד מכוונים בקדיש בעת הקבורה למזרח.

וכן גם בפיה"מ לרמב"ם ברכות ט ד על הנכנס לכרך שמתפלל בכניסתו וביציאתו ולא לנוכח המקדש.

ולוואי ונזכה לכוון לבנו לפחות לשמים.

בברכה

אביגדור לוינגר