אסף ליברמן מפרק את הציונות

אסף ליברמן בסדרת מפגשים מוקלטת בבית אריאלה. חיטוט בכתביהם של הוגים בולטים בציונות ותובנות על כמה התרחקנו (או לא) מהרעיונות שלהם.

הסדרה זמינה לרכישה באריאלה VOD.


תקציר ההרצאות
I: מבוא. בואו נפרק את הציונות — פתאום קם אדם ומחליט כי הוא עם
אנחנו חוזרים לשורשים האידיאולוגים שלנו דרך שלושה הוגים: משה הס, פרץ סמולנסקין ומשה לייב לילינבלום. אנשי רוח חילונים, קוסמופוליטיים וביקורתיים, שגילו מחדש את השותפות והסולידריות של העם היהודי.
דרך משה הס ננסה להבין מדוע האמנציפציה מחקה את הקולקטיב, פרץ סמולנסקין יעשה חשבון נפש חסר רחמים עם תנועת ההשכלה שסירבה לראות את האנטישמיות הגוברת סביבה, ומשה לייב לילינבלום ניסח מודל נוקב שמסביר מדוע אחדות מוחלטת מתאימה לכבשים ולא לבני אדם.
אבל מה הקשר בין הפוגרומים של המאה ה-19 לשבר שאחרי השבעה באוקטובר? והאם במקום להמשיך ולהתבצר בקרבות פוליטיים של פחד ושנאה, נוכל להגדיר מחדש שותפות גורל אמתית בין כל חלקי החברה ולנסח חזון אזרחי משותף לעתיד שלנו כאן? על שאלות אלו ננסה לענות בהרצאה הראשונה בסדרה.

II: זאב ז׳בוטינסקי — קיר ברזל, הוד והדר, והכי חשוב: משחק
בהרצאה השנייה ננסה לקלף מאבי הימין הישראלי, זאב ז׳בוטינסקי, את התדמית המילטנטית שמיוחסת לו. נגלה הוגה רב־ממדי, איש תרבות וספרות שנע בין כתיבה ספרותית, פמיניזם רדיקלי ומאבק מדיני חסר פשרות. נציג את תפיסתו הייחודית, אשר רואה באדם ״מלך״ ובחברה כולה ציבור של מלכים שווי־זכויות, הראויים למדינת חירות המבוססת על פשרה והסכמה ולא על עריצות הרוב.
דרך קריאה חדשה בחיבוריו נלמד שכדי להשתחרר מתודעת חרדה ומצוקה קיומית ולעבור למרחב של יוזמה, בנייה ושלום, אומה חייבת לעבור מהשלב ההישרדותי אל מרחב ה״שעשוע״ והמשחק, המושתת על מוסדות שלטון ותרבות חזקים ועל בית משפט עצמאי שמגן על חירות הפרט.
אבל מה נשאר כיום מהחזון הליברלי של ז׳בוטינסקי בתוך הימין הישראלי? כיצד הפך ״קיר הברזל״ מתוכנית להשגת שלום דרך עוצמה תרבותית ומוסדית לסיסמה צבאית בלבד? על כך ננסה לענות בהרצאה השנייה בסדרה.

III: אחד העם — לבנות לבבות לפני שבונים מושבות
בהרצאה השלישית בסדרה נפגוש את האופוזיציונר הגדול והמפוכח של התנועה הציונית, אשר צבי גינזברג (אחד העם), שיצא באומץ נגד הזרם המרכזי וההנהגה הנוצצת של הרצל ונורדאו. ניחשף לדמותו כהוגה חילוני, אשר מרד במונופול הדתי, והציע את דמותו של היהודי ה״חופשי״ הלוקח אחריות אנושית ומוסרית מלאה על תרבות עמו וגורלו.
דרך קריאה בחיבוריו של אחד העם, נבחין בין ״מדינת יהודים״ כמקלט פיזי ל״מדינה יהודית״ בעלת עומק רוחני ותרבותי.
בהרצאה ננסה להבין: האם מדינת ישראל של ימינו הגשימה את החזון הרוחני של אחד העם? מה נותר מהזהות החילונית־הומניסטית שלקחה בעלות על ארון הספרים היהודי?
בחלק השני של ההרצאה נארח את המוזיקאי יובל מנדלסון לשיחה ושירים על חילוניות, ליברליות ואחד העם.

IV: בנימין זאב הרצל — המשפיען שהפך אספסוף לעם
בהרצאה הרביעית נתחקה אחר דמותו של בנימין זאב הרצל, עיתונאי וינאי שנע בין שרלטנות נועזת לגאונות פוליטית. לאחר שהבין כי הפתרון היחיד הוא לאומי־מדיני, הרצל לקח רעיון מופשט ותרגם אותו לתנועה בינלאומית חיה.
לצד ה״שואו״ והחוצפה הדיפלומטית, הרצל בנה את התשתית המוסדית (הקונגרס, הבנק וקק״ל) שעיצבה את המשטר הדמוקרטי של ישראל, ושרטט חברת מופת סוציאל־ליברלית המבוססת על סובלנות ושוויון זכויות מלא.
אבל האם מדינת ישראל הנוכחית מזכירה את חברת המופת של ״אלטנוילנד״? מה הגבול בין מנהיגות בעלת חזון לבין אחיזת עיניים? וכיצד הפכו סמלי המסורת, שהרצל רתם כדבק מאחד, למקור של קנאות ושסע שמאיים על הדמוקרטיה שלנו?
בחלק השני של המפגש נארח את העיתונאי עקיבא נוביק להקראה מצחיקה במיוחד מהספרים של הרצל.

V: דוד בן גוריון — הזקן מנסה לבנות מדינה אבל גם את עצמו
בהרצאה החותמת של הסדרה אנחנו מגיעים אל דוד בן גוריון, הלא הוא ״הזקן״. מי שצמח מתוך חולשה ומשבר, הצליח לייצר מרות וסמכות עבור עם גלותי שמעולם לא ידע חיים של ריבונות, חוק וסדר.
דרך הצמתים הדרמטיים של חייו — מפירוק המחתרות ופרשת אלטלנה, דרך סמינר הביטחון שבו כפה על צה״ל להצטייד בנשק כבד, ועד הנסיגה מסיני והסכם השילומים — ההרצאה מפרקת את המושג ״ממלכתיות״.
אבל מה נשאר היום מאותה ממלכתיות? ואיך אנחנו, האזרחים, יכולים להשתחרר מתודעת חוסר האונים הגלותית, לחזור אל מוקדי העשייה ולהשיב את המדינה בחזרה לידיים שלנו? על כך ננסה לענות בהרצאה הרביעית בסדרה.